טירונית

תקציר:
אז זהו, אין מנוס. אני ניצבת לפני כיתה אמיתית והתלמידות שמתבוננות בי בסקרנות מצפות בוודאי שאגיד משהו. "שלום בנות" אני חושבת שהצלחתי להפיק טון רגיל ובוטח. "הי, איך קוראיםלך" מה תלמדי אותנו?" "חבל שלא נתתן לי לסיים את המשפט (טפיחה דמיונית על השכם, ראו כיצד מחקה אני את מורותיי) קוראים לי אביגיל ואני אלמד אתכן כרגע ביאורי תפילה ובהמשך יתכן שמקצועות נוספים. מהלך כלשהו הדומה לשיער, התחיל להתנהל. "המורה, איפה להשלים?" חייכתי לעצמי. "המורה" היא קוראת לי. רציתי לתקן אותה, להסביר לה שעד לפני חודשיים הייתי תלמידה לחלוטין, שזה לא ממש באמת, ש...

עותקים