שרינה רוצה הביתה

תקציר:
עזרה! נירה עמדה בפתח מחדר התינוקות, חיוורתץ וסתורת שיער, "מי יכול לקחת תינוקות למקלט"? "אין לי שום בעיה שתעמוד כאן בכביש ותתקע, אדוני, חדרו לתוך אוזניה מילותיו של השומר הגבוה, קצרות ונחרצות וגם לועגות קצת, אבל לקיבוץ, ובכן לקיבוץ אינך נכנס!". "ברחה לסקנדינביה...." עזבה את הקיבוץ וירדה מן הארץ...., בלי בושה....... - שוב קלטו עיניה את פניה של שוש: עכשיו היו הן לבנות כמעט כמו הסיד בחדר החולים של הקיבוץ. פתאום היא אמרה לך! פתאום! רק לך אמרה! אביטל צעקה ממש, וגם על אלונה את מגינה! תיכף תאמרי לנו שגם את עוזבת! כמו כדור התהווה לו לפתע בגרונה של שרינה, אני לא..... ניסתה לומר, אני לא.... ואז חשה כי הכדור בגרונה תופח לו עוד ואינו מאפשר לה לדבר. "אני מחכה לדודים שלי", אמרתי, מגלגל את תמונתם בין אצבעותיי. דמויותיהם של השניים היטשטשו והלכו בה, אולי גם בגלל הזיעה שנכרכה בכף ידי, "אני לא יכול לעזוב את הנמל, הם יבואו לכאן ולא ימצאו אותי" דודים תמיד יודעים למצוא ילדים" אבירם אמר בקול בוטח. הכול נעשה שחור מול עיניה, ואז פתאום פילח כאב עז את רגלה הימנית. אי! שמעה קול צווחה, פתאום הבינה שהיא בעצמה הצורחת. סיפורה הכובש שלך שרינה, הילדה מקיבוץ "פלוגות" שבשרון, מתרחש בשנות השישים, ברקע פריחת תנועת הקיבוצים והעליות הגדולות. חלומה הגדול של בת העשר הוא לגור בבית אמיתי שיהיה לגמרי שלהם.

עותקים