חבורת תריג בתעלומת האי

תקציר:
בְּעֹמֶק הַיָּם נֶאֶבְקוּ תַּנְחוּם, רוּבִי, יִשְׂרָאֵל וְגָדִי בַּגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים. “בּוֹאוּ נִצְעַק, אוּלַי יִשְׁמְעוּ אוֹתָנוּ וּמִישֶׁהוּ יָבוֹא לַעֲזֹר?!” הִצִּיעַ תַּנְחוּם. “הַצִּילוּ!!! יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ??? שׁוֹמְעִים אוֹתָנוּ??? הַצִּילוּוּוּ!!!” הֵם קָרְאוּ. אֲבָל צַעֲקוֹתֵיהֶם הַנּוֹאָשׁוֹת נִבְלְעוּ בַּגֶּשֶׁם וּבְרַעַשׁ הָרְעָמִים, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה אַף אֶחָד שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם חוּץ מֵהַדָּגִים וְהַכְּרִישִׁים שֶׁבַּיָּם. הַגַּלִּים גָּבְהוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְהַסִּירָה הַקְּטַנָּה הִטַּלְטְלָה מִצַּד לְצַד. “תַּחְזִיקוּ חָזָק!!!” צָעַק תַּנְחוּם. “הַכֹּל מִסָּבִיב רַק מַיִם! נִסְחַפְנוּ לְתוֹךְ הַיָּם הַתִּיכוֹן! פָּסַק רוּבִי, “בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן אֵין גַּלִּים! הִגַּעְנוּ לַיָּם!” הַדְּבָרִים חִלְחֲלוּ לְלִבָּם שֶׁל יַלְדֵי הַחֲבוּרָה. רוּבִי הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: “לֹא רוֹאִים כְּלוּם, אֵיזֶה עֲרָפֶל, וְאֵיזֶה קֹר!” הַגֶּשֶׁם הָיָה סָמִיךְ וְרוֹעֵשׁ, הַגַּלִּים הָיוּ גְּבוֹהִים וְהָרְאוּת קָשָׁה מְאֹד. לְפֶתַע יִשְׂרָאֵל הִבְחִין שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁלְּפָנָיו רֵיק. “גָּדִי??? הוּא קָרָא, “גָּדִי לֹא כָּאן!!!” “מָה?” צָעַק תַּנְחוּם בְּנִסָּיוֹן לְהִתְגַּבֵּר עַל רַעַשׁ הַגֶּשֶׁם, “אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ!” “אֲנִי לֹא רוֹאֶה אֶת גָּדִי!” צָרַח יִשְׂרָאֵל בִּמְלֹא גְּרוֹנוֹ. “אַתָּה בָּטוּחַ???” שָׁאַל תַּנְחוּם וְסֵרֵב לְהַאֲמִין, “אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם! תַּרְיָג, תְּנוּ יָדַיִם!” הַיְּלָדִים הוֹשִׁיטוּ יָדַיִם זֶה לְזֶה מִבַּעַד לָעֲרָפֶל וְהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד. הֵם הִרְגִּישׁוּ שָׁלוֹשׁ יָדַיִם נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ. “הַיָּד הַתַּחְתּוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, אָמַר תַּנְחוּם, “וְהַיָּד הָאֶמְצָעִית הִיא שֶׁלִּי”, הוֹסִיף רוּבִי, “וְהַיָּד הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁלִּי”, סִכֵּם יִשְׂרָאֵל. חָסְרָה יָד, הַיָּד שֶׁל גָּדִי. וּפִתְאוֹם הֵם הֵבִינוּ – הַגָּרוּעַ מִכֹּל קָרָה! וְהֵם צָעֲקוּ יַחַד בְּאֵימָה: “גָּ-דִ-י נָ-פַ-לְ לַ-יָּ-ם!!!” “גָּ-דִ-י-י-י-!-!-!” בְּאוֹתוֹ רֶגַע, מַה שֶּׁהֵחֵל כְּשַׁיִט מְהַנֶּה בְּסִירַת מְשׁוֹטִים הָפַךְ לְהַרְפַּתְקָה מְלֵאַת תַּהְפּוּכוֹת… וּמַה שֶּׁהֵחֵל לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים – בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַלֹּא נוֹדָע – מִתְחַבֵּר לְשַׁרְשֶׁרֶת אֵרוּעִים שֶׁמַּתְחִילִים בְּנַחַל הַיַּרְקוֹן, מַמְשִׁיכִים לְאִי מִסְתּוֹרִי, וּמִסְתַּיְּמִים בְּלֵב מִנְהֲרוֹת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. מִיהוּ ‘צֶפַע’, וּמַהִי הַמְּשִׂימָה שֶׁהוּא מְיַעֵד עֲבוּר סָעִיד הַקָּטָן? לְאָן מוֹבִילוֹת הַמְּגִלּוֹת הָעַתִּיקוֹת, שֶׁמֻּסְתָּרוֹת בְּתוֹךְ תֵּבַת אוֹצָרוֹת בְּאִי הַמִּגְדַּלּוֹר? מִי הֵם ‘לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת’, וּמַהִי הַשָּׂפָה הַמְּשֻׁנָּה בָּהּ הֵם מְדַבְּרִים? הַאִם תַּרְיָג יַצְלִיחוּ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַסְּעָרָה אֵלֶיהָ נִקְלְעוּ בְּלֵב הַיָּם? וּמִיהוּ הֶחָבֵר הַחֲמִישִׁי שֶׁמִּצְטָרֵף לַחֲבוּרַת תַּרְיָג? הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה הַסּוֹחֶפֶת שֶׁל ‘תַּרְיָג בְּתַעֲלוּמַת הָאִי’. בַּדֶּרֶךְ תִּפְגְּשׁוּ בְּעַשְׂרוֹת סִפּוּרֵי צַדִּיקִים, מְשָׁלִים וּמִדְרְשֵׁי חָזָ”ל מַפְתִּיעִים.

עותקים